"בגוף אני מבריאה" הינו מודל טיפולי שפותח ב - 2007 על ידי ד"ר יעל יצחק-עידן וד"ר אפרת הברון. "בגוף אני מבריאה" החלה את דרכה כקבוצות טיפוליות לנשים שעברו פגיעה מינית ועם הזמן יושם המודל גם בקבוצות טיפוליות לאוכלוסיות שונות. המודל התפתח בתוך מרכז סיוע ירושלים, בו התקיימו הקבוצות הראשונות. בקבוצות של "בגוף אני מבריאה" ישנו שילוב של יוגה רגישה לטראומה ולאחריה שיחה קבוצתית בהנחיה משותפת של מורה ליוגה ומטפלת שטראומה הוא לב התמחותה. המודל "בגוף אני מבריאה" התפתח מתוך הבנה שהגוף הוא גם המרחב שמחזיק את זיכרון הפגיעה וגם כלי רב עוצמה להחלמה. לצד אלו, הסינרגיה בין היוגה הרגישה לשיחה חשובה ומשמעותית מתוך הכמיהה לייצר אפשרות חיבור בין הגוף לבין המרחב הרגשי. המודל משלב יוגה רגישה לטראומה על עקרונותיה הייחודיים יחדיו עם פרוטוקול של תמות-נושאים גופניים סביבם נבנה האימון המהווים ציר מרכזי באימון ונקודת כניסה לשיחה בסיומו. התמות נולדו מתוך ההבנה שהמפגש עם הגוף לאור טראומה ובפרט טראומה על רקע פגיעה מינית מאתגר מאוד. למעשה, יש למשתתפות שלוש משימות, המפגש עם הגוף, היוגה כשפה חדשה והעיבוד המילולי של חווית המפגש עם הגוף.  כדי ליצור מרחב טיפולי מוחזק נולדו התמות - הנושאים הגופניים סביבם בנוי האימון. התמה מוצגת בתחילת האימון וכן בתחילת השיחה בהזמנת המשתתפות להביא את מה שעלה מתוך התמה באימון היוגה, או כל דבר אחר שעלה. עם השנים גילינו כי התכנים העולים בשיחה סביב התמות, חוזרים על עצמם, כאילו הגוף מדבר תכנים דומים מאזורי הגוף השונים. ההבנה הזו חיזקה אותנו בחשיבותן של התמות מעבר לתרומתן לסטינג הטיפולי.  כוחן של התמות נובע גם מתוך מיקוד המבט וכוונה: אחד העקרונות בויג'נאנה יוגה, האסכולה אותה אני מתרגלת ומלמדת הינו כוונה. אימון בו אנו מניחות כוונה ומביטות בגוף מתוך מבט מיקרוסקופי הממוקד בתמה מתוך סקרנות וחקירה, מאפשר ראיה עדינה ורחבה של מה שעולה. אימון שהתמה שלו גלויה, מזמין את המשתתפות לפגוש את מה שעולה מתוך הרגליים (לדוגמא) בקונטקסט של הטראומה ואז לעבד את מה שעלה בתוך השיחה. הנחת הכוונה, מייצרת הזדמנות למיקוד מבט ומתוך ניסיון השטח רב השנים משמעותית מאוד. לסיכום, המודל ייחודי בשילוב שמתקיים בו בין יוגה רגישה לבין שיחה טיפולית הממוקדת במפגש עם הגוף; בפרוטוקול של התמות גופניות המאפשרות מחד סטינג מוחזק ומאידך את אפשרותו של הגוף 'לדבר' ממקומות שונים לצד עוצמת התובנות העולות מתוך שימת כוונה ומיקוד המבט. המודל החל את דרכו כעבודה קבוצתית;   פגיעה מינית כמו גם סוגים אחרים של טראומות אינן 'בעיה פרטית' אלא שיקוף של מורכבות ומרחב חברתי, יש חשיבות גדולה מתוך כך לאפשר מרחב קבוצתי בו השיח הוא קבוצתי. השיחה הקבוצתית מאפשרת גם נירמול של הסימפטומים ומסייעת בכך להתמודדת ולצמצום תחושת החריגות והמוזרות, מותר לדבר ומותר להיות בזה יחד.  לימים התפתח המודל גם לעבודה קבוצתית שאינה כוללת שיחה ולעבודה פרטנית (שכוללת או לא כוללת שיחה) כמו גם להכנסת והנכחת הגוף בתוך טיפול פסיכותרפויטי.  אני מאמינה שמרחבי העבודה השונים, מאפשרים לכל איש.ה את דלת הכניסה הנכונה לה בזמן נתון למפגש עם הגוף לאור טראומה. בשנים האחרונות יותר ויותר מורות ליוגה ומטפלות מצטרפות להכשרה 'בגוף אני מבריאה'. הצמיחה של קהילת המורות ליוגה תרפיה רגישה לטראומה ובפרט לפוסט טראומה על רקע פגיעה מינית מאפשרת לנשים ברחבי הארץ לקבל מענה לצורך שלהן להכניס את הגוף לתהליך ההחלמה. הצטרפות מטפלות רבות להכשרה מתוך הבנת חשיבותו של הגוף בתהליך ההחלמה מאפשרת לנו  לפתח יחדיו את חזון הכנסת הגוף לחדר הטיפולים על ידי מטפלות. התרחבות קהילת המורות ליוגה תרפיה רגישה לטראומה ומטפלות מאפשרת גם פתיחת קבוצות טיפוליות של בגוף אני מבריאה ברחבי הארץ. מזמינה אתכן להצטרף אלינו לקהילת העוסקות.ים ביוגה רגישה לטראומה.